מי המציא את המזלג או ההיסטוריה של המצאתו

המוזיאון הלאומי של נאפולי מכיל מזלג בן יותר מ-2.5 אלף שנה. אבל הכלי הזה שונה מדי מהסכו"ם הרגיל, אז אני מציע לך להכיר את ההיסטוריה של המראה של הגרסה המודרנית שלו.

אורח מסין

זה אולי נשמע קצת מוזר, אבל מזלגות הגיעו אלינו מכאן. לא דומה לאלו המודרניים, עשוי עצם, אך עדיין זכה לכבוד ללוות את המתים אל החיים שלאחר המוות. בקבורות של תרבות הצ'יג'יה הסינית העתיקה (2400-1900 לפני הספירה) מצאו ארכיאולוגים כמה מכלי הסכו"ם העתיקים והמוכרים ביותר. ממצאים דומים התגלו גם בקבורה של תקופות ושושלות מאוחרות יותר.

מקור השם של סכו"ם זה קשור תמיד למילה הלטינית "פולקה", שמתורגמת כ"מזלג לגן". על שטחה של רוסיה, קדמו לשם המודרני הגרסאות "רוהטינה" או "וילסי". זאת בשל הדמיון של הסכו"ם לכלים באותו השם.

קצת מאוחר יותר, המזלג הסיני החל את "צעדת הניצחון" שלו מערבה. בתחילה היא הופיעה בהיסוס במצרים העתיקה, שם שיחקה בתפקיד הסכו"ם. אחר כך הוא הובא לאימפריה הרומית, שם אסור היה להכניס את המזלג לשולחן האוכל, אבל הוא שימש להכנה ולהגשת אוכל.וקרוב יותר לתחילת המאה ה-10 לספירה, המזלג התפשט ברחבי המזרח התיכון, שבו אנשים בעלי דם אציל השתמשו שוב בסכו"ם זה בזמן האכילה.

היסטוריה של הפלאג האירופי

במאה ה-11 התיישב המזלג באיטליה. ואז היו לה שתי שיניים ואולי בגלל זה לא הגיע לה מיד כבוד. סוחרים מעבר לים לא מאוד התלהבו להפיץ את הסכו"ם המוזר בארצותיהם: האצולה האירופית קשרה אותו לטמאים והעדיפה לעסוק בכלים בדרך הישנה - בכפית, בסכין ובידיים.

עובדה מעניינת: בני האצולה לא רצו להשתמש במזלג, הסתפקו בשלווה בשתי סכינים. אחד מהם חתך את המנה לפרוסות, והשני הביא אותה אל הפה.

אבל המזלג הנוח עדיין כבש את ליבם של האירופים. נכון, זה קרה במאות XIV-XV ולא בכל מקום. זה הפך לתכונה חובה בארוחות של אנשי מעמד האצילים רק במאה ה-17. במקביל, הוא הגיע לצפון אירופה (למעט אנגליה, שם זכה להערכה רק בתחילת המאה ה-18) ולרוסיה.

מאמינים שהמזלג הובא לרוסיה על ידי מרינה מנישק, שהפתיעה מאוד את הבויארים במסיבת חתונה ב-1606.

הופעתה של גרסה מודרנית

במבט לאחור על ההיסטוריה הקצרה של התפשטות הסכו"ם הזה, אתה יכול לראות שהוא צבר פופולריות די לאט. הסיבה לכך היא הכנסייה הקתולית, שלא קיבלה בברכה את המזלג, וכינתה אותו מותרות מיותרות. וכמה סלאבים הביאו את האיסור על השימוש בו בימי הלוויה וחג המולד אפילו לזמננו.

אבל, למרות היחס הלא חיובי של הכנסייה, המזלג המשיך לכבוש את לבבות האנשים.כבר במאה ה-18 היא רכשה לנו מראה מוכר: ארבע שיניים וצורה קעורה, המאפשרת לא רק לדקור, אלא גם לגרוף מזון. זה קרה בגרמניה.

נכון, זה לא השפיע במיוחד על הפופולריות של הסכו"ם, שייצור המוני שלהם החל רק בשנת 1860 באנגליה. עד לרגע זה, למרות שהמזלג הופיע על שולחנות האצולה, הוא עדיין נחשב לסימן נשיות וזכה ללעג למדי בסאטירות, ולכן מעטים החליטו להשתמש בו.

ורק לאחר השקת הייצור ההמוני הכל השתנה. המזלג הפסיק להיות פריט יוקרה, זכה סוף סוף להכרה הראויה והפך לסכו"ם חובה בכל הבתים העשירים. ובכן, לאחר 1920, כשהחל ייצור כלי סכו"ם מנירוסטה, מזלג האוכל הגיע סוף סוף לכל שכבות האוכלוסייה, והפך לכלי הכרחי בכל בית.

באשר לזנים המיוחדים שלו, הם עדיין הולכים בדרכה של אחותם לארוחת ערב, שכן הידע על מטרתם ויכולת השימוש בהם נותרה נחלתם של אנשים עשירים, בני השכבות העליונות של החברה.

היוצא מן הכלל היחיד לכלל זה הוא הכפית-מזלג, סכו"ם אהוב על תיירים ויצרני מזון מהיר, למרות שהוא נועד במקור לאכילת גלידה. אגב, מזלג מסוג זה אינו המצאה מודרנית, כי הפטנט עליו הוצא עוד ב-1874.

זוהי ההיסטוריה של הסכו"ם, שאנו יכולים לומר בבטחה שהומצאה על ידי סין, אך הומצאה על ידי אירופה.