מדוע שטיחים עתיקים מחזיקים צבע לאורך זמן רב?

לעתים קרובות מאוד, הדור הצעיר שומע מאנשים מבוגרים שבעבר המוצרים היו באיכות טובה יותר, הציוד היה אמין יותר, וחלב טעים יותר בהשוואה לאנלוגים מודרניים. זה נכון בחלקו: היום אנחנו מתרחקים ממה שאמהות, אבות, סבא וסבתא שלנו קיבלו פעם.

נכון, במקרים מסוימים אפשר להתווכח עם טענות כאלה, שכן הן בעלות אופי פלשתי. מה שיגידו, מבחינת כל הבדיקות והבדיקות, אותה גלידה או שמנת חמוצה עומדת בכל התקנים והדרישות התברואתיות. עם זאת, יש דברים שמאשרים שוב את העובדה שבימי קדם כמה פריטי בית ומשק בית היו באמת טובים יותר. קחו למשל את שטיח האלטאי העתיק, שנמצא בסוף שנות ה-40 ושמר באופן מפתיע על צבעו. אבל באותה תקופה, לפי ארכיאולוגים, הוא היה כבן 2,500 שנה.

איזה ממצא נפלא

בתלולית קפואה התגלה שטיח מדהים. ומה שהכי מעניין זה בקבר. עם זאת, זה השפיע על בטיחותו. הודות לטמפרטורה הנמוכה, הערימה הייתה מוגנת מפני חרקים שעלולים לפגוע משמעותית בחומר, והחלל הסגור מנע מקרני השמש הצורבות לשרוף את צבע המוצר.

מומחים קבעו את "גיל" השטיח - הוא נוצר בסביבות המאה ה-11 לפני הספירה. ארכיאולוגים גם מפקפקים בכך שהוא שימש בסביבה ביתית.סביר להניח שזה היה פריט מותרות מענג, כי רק נציגי האצולה השבטית יכלו להרשות לעצמם עושר כזה.

כל הנסיבות הללו אינן משנות את העובדה שהשטיח שמר באופן מפתיע על צבעו - הצבע התברר כעמיד מאוד. זה מרגיש כאילו 2500 השנים האלה מעולם לא קרו - הצבע העשיר, הדיוק של הרישומים, הקישוט המדהים, היופי שבסימטריה - כל זה נשמר כאילו כלום לא קרה.

איך זה קרה?

לדברי מדענים, שטיחים כאלה יוצרו בצורה מאוד ייחודית. לפני צביעת הבד, אנשים קדומים טבלו את הצמר במחמצת מיוחדת, שהוכנה מסובין חיטה. כאן טמון הסוד: הפטרייה Geotrichum candidum הפכה את החומר ליותר עדין ופגיע להכתמה, מה שאפשר לצבע לחדור אל השכבות העמוקות ביותר, אל כל הסיבים לחלוטין.

עם זאת, יש ניואנס קטן בסיפור הזה: אם לאדם שיצר את השטיח לא הייתה מערכת חיסונית חזקה, אז ממגע עם פטרייה זו הוא יכול לא רק לחלות, אלא אפילו למות. מכאן נובע שנכס ייחודי כזה של השטיח עלול לעלות בחייו של מישהו (וזה טוב, ולו רק אחד).