5 עובדות מעניינות על חיי איכרים שלא ניתן לראות במוזיאונים אתנוגרפיים

מוזיאונים אתנוגרפיים רבים מנסים לשחזר כמה שיותר קרוב את אווירת חיי האיכרים. אבל אתה פשוט תראה שם גרסה יפה ומחוטאת יותר. ברוב המקרים, בתי הפועלים הפשוטים נראו רחוקים ממה שהם נראו, ולעתים קשה מאוד להדגים את הצד האמיתי של חיי האיכרים.

אנו מזמינים אתכם להכיר עובדות לא ידועות על חיי האיכרים שלא תראו במוזיאונים, ולצלול לאווירת העבר.

הַסָקָה

באותה תקופה היו שתי דרכים לחמם בית: שחור ולבן. אבל הנפוצה ביותר הייתה האפשרות הראשונה:

• לחימום "לבן", צריכת העץ גבוהה יותר;
• השיטה השחורה דרשה פחות עצי הסקה, ובהתחשב בכך שלאיכרים רבים לא היה מסור, היה קשה מאוד להכין בולי עץ.

כמובן, כדי להדליק את התנור השחור, היה צורך בכישורים מיוחדים. לא ניתן להקים אש חזקה כדי שלא יתחילו להתעופף ניצוצות מסוכנים מתוך פתח התנור, ולהדלקה, על מנת למנוע שריפה, משתמשים רק בעצי הסקה מעץ אורן, אספן או אלמון מיובשים היטב.

עם זאת, אין לחשוב שאבותינו היו כל כך חמדנים וחסרי השכלה, עד שהם אפשרו לעשן למלא את כל הבית. למעשה, טביעת "שחור" היא מיומנות אמיתית שלא כל אחד יכול ללמוד.בנוסף, לשיטה זו היה יתרון נוסף - העשן שנכנס לחדר חיטא את האוויר בחדרים, ובזמנים של מחסור בתרופות ואנטיביוטיקה זה היה טיעון חזק בעד השיטה ה"שחורה".

אנשים רבים מאמינים שבבתים כאלה כל התקרה, הקירות והתושבים היו שחורים מפיח, אבל זה רחוק מלהיות נכון. בהדלקה מתאימה רק חלק מהקיר שליד הכיריים היה מכוסה בפיח. מערכת האוורור ופליטת העשן כאן הייתה מחושבת היטב, נבדקה על ידי הניסיון היומיומי והבנייה בן מאות השנים של האנשים. העשן, שהתאסף מתחת לתקרה, ירד רק לרמה מסוימת ותמיד קבועה.

חַלוֹן

באותם אזורים שבהם השתולל הקור, נבנו מה שנקרא בקתות עשן. הם לא דמיינו ארובה לבנים, ולכן פיטרו אותם בשיטת ה"שחור". מאפיין אחד של בתים כאלה הוא היעדר חלונות. אלטרנטיבה היא חורים קטנים בקירות, כך שהעשן עדיין איכשהו בורח מהחדר. אגב, לאחר חימום התנור, "חלונות" כאלה עדיין היו מחוברים למשהו כדי לשמור על חום לאורך זמן.

פנים הבית

האווירה הייתה הרבה יותר דלילה ממה שמוצג במוזיאונים אתנוגרפיים. מרכז תשומת הלב היה, כמובן, התנור. הייתה גם פינה אדומה שבה הוצבו אייקונים. אגב, כדאי לומר שהאזור הזה תמיד זרח בניקיון ובסדר.

לאורך הקירות הוצבו ספסלים, עליהם לא רק ישבו, אלא גם נחו. אבל כמעט ולא היו מדפים לכלים. על הרצפה אוחסנו כלי מטבח, ובמקום ארון בגדים השתמשו האיכרים בשידות.

כיסויי רצפה

במוזיאונים, בחדרי איכרים יש לעתים קרובות רצפות עץ, אבל במציאות זה לא היה המקרה. למעשה, סוג הריצוף הכתיב את מיקומו בפועל של הבית.לדוגמה, ברוב המקרים זו הייתה רצפה חולית: היא נדחסה כל כך חזק עד שהיא די דומה לאבן. אבל לפעמים הצריף אפילו נחפר באדמה.

הרצפה הייתה עפר, הקרקע הושקה ודחוסה היטב. לאחר זמן מה זה נהיה די קשה. דלתות נעשו מבולי עץ מפוצלים לשניים וחצובים.

בַּד

הבגדים של האיכרים היו הרבה יותר פשוטים ממה שהם מראים לנו בסרטים, ואפילו באותם מוזיאונים. כדאי לומר מיד שכל החולצות, החולצות והשמלות הרקומות האלגנטיות והלבנות כשלג, מטפחות ראש צבעוניות הן אולי אופציה חגיגית ללבוש, אבל לא ללבוש יומיומי לאדם שמבלה הרבה זמן בעבודה עם הידיים.

בעיקרון, הארון כלל מבגדים רפויים בצבעי אפור ושחור. החומר המשמש הוא בד עבה תוצרת בית.